מכתב ליובל

יובלי שלי, נסיכה שלי, ג'יבטה שלי, עופיון שלי

 

הרגע הגדול שלי הגיע. אני טסה לחבר את הנפש שלי עם הגוף שלי.

זה לא יכול היה לקרות בלעדייך. הרגשתי בשנה האחרונה שהשינוי שלי הופך אותנו לחברות.

לנשות סוד. אני כל כך אוהבת את השיחות איתך, את התמיכה שלך שקשה, את העצות שלך כמו מי שהיא מבוגרת עם ניסיון חיים. כל כך חכמה.

את שחווית אותי הכי הרבה שנים כילדה בבית בתחפושת שלי, שחווית הכי הרבה ימי הולדת עם אבא, הכי הרבה טיולי שבת עם אבא. רציתי להגיד לך תודה.

תודה שהיית המשענת הגדולה ביותר לצד אמא בתקופות הקשות ביותר של השינוי שלי.

תודה שדאגת לחזק, תודה שדאגת לשמור על השפיות בבית, תודה שדאגת לאחים שלך, לכך שגם הם יצלחו את התהליך.

תמיד היית מודל לחיקוי עבורם בבית וגם בתהליך הזה הוכחת שאת מודל ראוי לחיקוי.

החוזק הנפשי שלך גם כשידעתי שאת על סף שבירה, היכולת שלך להביא לפה חברות ולא להתבייש בי בזמן שבבית כמעט ולא היו יותר ילדים, הם חלק חשוב בזה שצלחתי את התהליך שפויה ועל כך ליבי שלך לנצח.

נולדתי כלואה בגוף הלא נכון, נולדתי עם נפש פצועה והיו מי שדאגו להמשיך ולפגוע בנפש שלי לאורך שנים רבות נוספות אבל הצלחתי מתוך הגיהינום הפרטי שלי לייצר לי פינת גן עדן, כזו עם אשה שהיא מלאך ולצידה ארבעה מלאכים נסיכים.

כשראיתי את הסבל של סבתא בנישואים, כשחוויתי את התופת שלי בילדות, נשבעתי ונדרתי שאני אהיה שלכם לנצח. רק שלכם. רק למענכם. ואתם החזרתם לי ובגדול. נתתם לי להגשים את החלום שלי, להתחבר לעצמי, להחזיר לעצמי את השפיות והשלווה.

להיות מאושרת.

אני רוצה שתדאי שאני גאה בך. סומכת עליך שתדעי תמיד לעשות את הבחירות הנכונות ולעשות מכל לימון לימונדה.

 

תזכרי בכל דקה ביום שאני אוהבת אותך נסיכה יפה שלי.

תשמרי על האחים שלך ועל סבתא.

זו תקופה שתהיה קשה לכולם – אולי הכי קשה. המבחן האחרון שלנו כמשפחה מלוכדת ואוהבת.

קטן עליך נסיכה שלי.

 

 

 

 

מחכה לעטוף אותך בחיבוק ענק

אוהבת לנצח

אימית

© כל הזכויות שמורות לעמית צוק