מכתב לירדן

ירדני שלי, דודי

 

מהמכתב הזה ממש פחדתי כי ידעתי שאבכה לכל אורכו כשאכתוב אותו.

חודשים שלמים הייתי בוכה בלילה במחשבות על מה עוללתי לך ילד פלא שלי.

 

אני, שכל חיי הרגשתי כלואה בגוף הלא נכון. כל חיי רציתי להיות אשה מצאתי עצמי מחוברת בלב, בנפש, בוורידים ובנשמה לבן שלי. מלווה אותו לכל משחק כדורגל, הולכת איתו לאיצטדיונים, טסה איתו לחול, משחקת איתו שעות ב XBOX.

מנסה לחיות דרכך גבריות שפויה שלא הצלחתי לחיות לבד. ואתה החזרת ובגדול. היית החבר הכי טוב שלי, הנפש התאומה שלי.

כשסיפרתי לך  - הרגשתי איך השמיים נפלים עליך. חשבתי שלא תצא מהבור הזה שזרקתי אותך אליו, שאאבד אותך לנצח ילד אהוב שלי.

כל ויכוח איתך, כל משבר פשוט הרג אותי. כל חיוך שלך, כל חיבוק, כל חבר שהבאת המיס את הלב שלי ליומיים והפך אותי למאושרת באדם.

אבל אתה, בדרכך שלך הוכחת לנו שאתה עשוי מהחומר של המשפחה שלנו. שממשברים אתה רק גדל ומאתגרים אתה צומח.

היום שבו התחלת לדבר אלי כאשה, היום בו קנית לי את הברכה אשת חיל, היום בו התחלת לקרוא לי אבית ואח"כ אימית – אלו הימים שהוכיחו לי שאתה נשמה אדירה.

איש של לב אחד גדול.

אל תשתנה. תמשיך להיות רגיש כמו שאתה. מצחיק כמו שאתה, תמשיך לבכות כשאתה רואה שקשה וכואב לאחרים ולחלשים, תמשיך להתרגש כשדברים גדולים קורים מסביבך, תמשיך להצחיק את כולם כי זו הדרך להגיע ללבבות הקשים ביותר.

ותמשיך לאהוב.

אני יוצאת למסע חיי. מסע שצלחתי הרבה בזכותך.

אני מחכה לחזור ולחבק אותך. לראות את ה גבר של הבית. מחכה שתצחיק אותי.

תשמור על אחיות שלך גבר שלי ועל סבתוש כי יהיה להן קשה ואתה המשענת שלנו.

 

אוהבת אותך בלי גבול

אימית

© כל הזכויות שמורות לעמית צוק