• עמית צוק

ואם אני אינני אני...אז מי אני בכלל ? (חלק שני)

עודכן ב: 24 יונ 2018



מה התחושות הללו לעזאזל ? מדוע אני מרגישה שאני כלואה בתוך חליפת שריון של אבירים כשרק עיניי מציצות מבעד למסיכה? כמה מרשימה היא אותה חליפה, אז איך זה שאני נחנקת בתוכה ?

אני אוהבת ספורט, לגו, אוהבת לשחק עם בובות חיילי פלסטיק, עם גולות, אז מדוע קשה לי כל כך ?

אני גונבת לאימי בגד, תחתון, גרביונים, מסתגרת בחדרי ונושמת.

מחבקת עצמי חזק כאילו נפגשתי עם עצמי לאחר תקופה ארוכה של פרידה.

מתקשה להיפרד, ומשאירה את הגרביונים, מתחת למכנס כדי לישון שלווה בלילה, מצמידה את כפות רגליי זו לזו, מדברת לעצמי כאשה ונושמת שוב.

איך זה שבאמצע הקיץ אני ישנה עם גרביונים ומכנס ומרגישה כה נינוחה ולמחרת בבוקר אני יוצאת מהבית עם מכנס קצר ומרגישה שאני נחנקת מחום ?

אין לי ברירה. אני חייבת לייצר לעצמי את התחפושת המרשימה ביותר, כזו שלא יחשדו בה לעולם, כזו שתאפשר לי להמשיך ולברוח, לחיות בין חלום למציאות, בין גן עדן לגיהינום.

הופכת להיות עמית מסמר הערב, המנהיג הבלתי מעורער, המצחיק, הכריזמטי, השנון, הספורטאי, החתיך, המקובל, המוביל.

מי אני ? מה אני ? מה התחושות הללו לעזאזל ?

כמה קשה לי. הכי קשה הבדידות. אין את מי לשתף. אין למי לספר. אין עם מי לחלוק.

מלחמה אינסופית בין הראש, הלב והגוף.

מרגישה כל פעם שאחד מהטריו בוגד בי.

220 צפיות

© כל הזכויות שמורות לעמית צוק